האם אלברט איינשטיין היה אוטיסט?


המון אנשים מאמינים שאלברט איינשטיין היה אוטיסט. חוקרי אוטיזם פירטו את הסיבות הגורמות להם להאמין בזה:

איינשטיין נולד ב-1879 בעיר אולם שבגרמניה. חוקרים טוענים שהוא הראה סימני אוטיזם מגיל צעיר. הוא לא דיבר עד גיל ארבע והמלים הראשונות שלו היו מאוד מפתיעות – "מרק קר". כשהוא היה בן חמש, אבא שלו הראה לו מצפן כיס. בבגרותו הוא טען שכבר אז הוא הבין שהחלל הריק השפיע על מחט המצפן.

בילדותו נהג איינשטיין להתבודד. הוא נהג לחזור שוב ושוב על אותם המשפטים באופן כפייתי, עד שהגיע לגיל שבע. זהו מאפיין אוטיסטי נפוץ, הנקרא אקולליה. הוא היה תלמיד איטי בבית הספר, אבל הייתה לו אינטליגנציה גבוהה. התופעה הזו נפוצה אצל ילדים אוטיסטים בעלי מנת משכל גבוהה אשר אינם מסוגלים לתקשר בצורה יעילה. בביתו, איינשטיין העדיף להיות לבדו והוא נהנה לבנות מכשירים מכניים. הוא התחיל ללמוד מתמטיקה כשהיה בן שתיים עשרה וכשהיה בן חמש עשרה כתב את המאמר המדעי הראשון שלו – "חקירת מצב האתר בשדות מגנטיים".
כמו אוטיסטים רבים, איינשטיין נחשב לעתים קרובות לתמהוני. כמו אוטיסטים רבים, הייתה לו יכולת ריכוז נהדרת בתחום העניין שלו, אבל הוא התקשה להסביר את הרעיונות שלו, וההרצאות שלו היו מבלבלות.
בשנת 1914, איינשטיין מונה למנהל המכון הפיזיקלי על שם הקיסר וילהלם ולפרופסור באוניברסיטת ברלין. בשנת 1921, הוא קיבל את פרס נובל בפיזיקה עבור תרומתו לתחום הפיזיקה התיאורטית. בשנת 1933, בעקבות עליית המפלגה הנאצית לשלטון, הוא הביע את מחאתו באמצעות ויתור על אזרחותו הגרמנית ובאמצעות התבטאויות פומביות כנגד היטלר. הוא היגר לארצות הברית והתחיל לעבוד כפרופסור לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת פרינסטון. עם תום מלחמת העולם השנייה, הוא החל להטיף בעד פירוז העולם מנשק גרעיני ובעד הקמת ממשלה כלל עולמית.
פרופסור סיימון ברון-כהן, מומחה לאוטיזם, מאמין שאיינשטיין היה אוטיסט בתפקוד גבוה. הוא אומר שאי אפשר לאבחן באופן ודאי מישהו שכבר אינו בין החיים, אבל הוא מקווה שסוג זה של מחקרים יוכל להסביר מדוע אוטיסטים מסויימים מצליחים מאוד בחייהם, בעוד שאוטיסטים אחרים בקושי שורדים.
האוטיזם הוא תורשתי, וקיימים מחקרים המראים שהגנים הקשורים לאוטיזם קשורים גם ליכולת להבין מערכות מורכבות. למתמטיקאים, למהנדסים ולפיזיקאים יש בדרך כלל כמות גדולה יחסית של קרובי משפחה אוטיסטים.
איינשטיין היה הגיוני, אנליטי ונהג להתבודד מדי יום. הוא היה מסור לעבודתו. נטייתו האוטיסטית להתרכז באופן קיצוני בתחומי העניין שלו – פיזיקה ומתמטיקה – איפשרה לו להגיע להישגיו המרשימים.
טמפל גרנדין, שהיא אוטיסטית בעצמה, כתבה במאמר בשם "מבט מבפנים על האוטיזם" – "הזדמן לי לבקר כמה מקרובי משפחתו של איינשטיין. במשפחתו היו מקרים רבים של אוטיזם, דיסלקציה, אלרגיות לסוגי מזון שונים, מחוננות וכשרון מוסיקלי. לאיינשטיין עצמו היו מאפיינים אוטיסטיים רבים".
איינשטיין נפטר בשנת 1955, והוא עדיין מוערך בכל העולם בזכות הישגיו בתחומי הפיזיקה והמתמטיקה. לסיום, הינה כמה ממלותיו של איינשטיין עצמו – "השאיפה החזקה שלי לצדק חברתי ולאחריות חברתית היוותה ניגוד מוזר לחוסר הצורך שלי במגע ישיר עם אנשים אחרים ועם קהילות אחרות. אני באמת בודד במסעי ומעולם לא השתייכתי בכל לבי לארצי, לביתי, לחבריי ואפילו למשפחתי הקרובה. במרכז כל הקשרים האלה, מעולם לא איבדתי את תחושת הריחוק ואת הצורך להתבודד".
(פורסם במקור בבלוג הקודם שלי, "תרבות אוטיסטית בישראל" באתר תפוז, בשנת 2007. פורסם בבלוג הנוכחי בדצמבר, 2019)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s