אספּית או נ"טית? היתרונות והחסרונות שבהתנהגות נוירוטיפיקלית

הרשומה תורגמה מאתר רונגפלנט: http://www.wrongplanet.net/article426.html

פגשתי את מאיה (ועוד הרבה אספּים מעניינים) כאשר הרציתי בעיר אורהוס, בדנמרק, בכנס של אספּים.  זהו טורה הראשון:

מאיה טודל

היי, אני מאיה ואני גרה בקופנהגן, בדנמרק ואני בחורה בת 25 המאובחנת עם אספרגר. אני זמרת, כותבת שירים וסטודנטית.

תמיד ידעתי שאני שונה והתחלתי ללמוד כישורים חברתיים לפני שאפילו אובחנתי. כאשר הייתי בת 12, הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהעולם והתחלתי לחקות וללמוד כישורים חברתיים מאחרים. מרבית הכישורים החברתיים שלי, עם זאת, מגיעים ממשחקי תפקידים מבוססי דמויות.

הרבה אספּים אחרים אומרים שאני נכנעת לרצונה של החברה הנוירוטיפיקלית, בכך שאני מתנהגת כאילו שאני נוירוטיפיקלית. אני, כמובן, לא חושבת ככה, כי אני מתנהגת כמו נוירוטיפיקלית רק כאשר הסיטואציה דורשת את זה. אבל בואו נתחיל בהתחלה.

האזינו למאיה מבצעת את שירה "הרגע ההוא":

אני אספר את סיפורי בקצרה, כדי להתמקד בעיקר. כמו הרבה אספּים אחרים, ידעתי מאז ילדותי המוקדמת שאני לא כמו שאר הילדים. הרגשתי שונה, מוזרה, וזה באמת מרגיש כמו להיות על הפלנטה הלא נכונה. מצד כל האחרים, הציפייה שאתנהג כמותם הייתה טבעית. ועבורי, היא הייתה בלתי אפשרית. אני די בטוחה שכל אספּי מכיר את ההרגשה הזו. אני חושבת שהבנתי את זה לראשונה כשהייתי בת שלוש, או ארבע.

למדתי בחינוך הרגיל ולא קיבלתי שום עזרה. אובחנתי רק בגיל 16. לכן, לא רק אחרים ציפו שאתנהג "נורמלי", אלא גם אני ציפיתי לזה בעצמי. רק בגיל 12, או 13, הבנתי שאאלץ לעבוד קשה אם ארצה להצליח בזה. בנוסף, רק אז התחלתי לרצות להיות חלק מהחברה, לאחר שנים שבהן שאר התלמידים והמורות הציקו לי.

אז עבדתי על זה. התבוננתי, ניסיתי לחזור על מה שאחרים עשו ונכשלתי לגמרי.

כשהייתי בערך בת 17, הוזמנתי לשחק במשחק תפקידים, שהתמקד בעיקר בגילום דמויות. וזה היה המקום שבו באמת למדתי משהו.

מבחינתי, זה כמו לדבר שתי שפות. אם נשתמש במטפורה, אני מדברת דנית ואנגלית. דנית היא שפת האם שלי, זו השפה שדיברתי בילדותי. זה טוב שאני מדברת דנית, כי למרות שדנמרק היא מדינה קטנה, זו המדינה שאני חיה בה. דוברי הדנית, שמספרם קטן, מעדיפים לדבר דנית. ורבים מהם אינם מדברים אנגלית היטב.

אבל אנשים רבים בעולם מדברים אנגלית, ורובם אינם מדברים אפילו מילה בדנית. עם זאת, בגלל שאני מדברת אנגלית היטב, אני מסוגלת לחלוק רעיונות עם אנשים אחרים המדברים אנגלית ולהתחבר עמם. אני מסוגלת לתרגם עבורם מדנית ואפילו – עם אלה המסכימים – ללמד אותם מעט דנית.

זה בדיוק אותו הדבר עם השפות "נוירוטיפיקלית" ו"אספּית". ישנם המון אספּים בעולם, אבל רוב האנשים הם נוירוטיפיקלים. אני מעוניינת להגיע אל הנוירוטיפיקלים וללמד אותם לדבר מעט "אספּית".

אני יודעת שרבים מאנשי הספקטרום נפגעו מנוירוטיפיקלים ורבים חושבים שלא-אוטיסטים הם אנשים נוראיים. אנחנו רוצים להימנע מהם ככל האפשר. אבל הסיבה לחוויות הנוראיות שלנו עם הנוירוטיפיקלים אינן בגלל שהם או אנחנו אנשים נוראיים. זה פשוט בגלל שקשה לנו לתקשר אלה עם אלה.

וזה מה שאני עושה. למדתי לתקשר עם נוירוטיפיקלים. הם מרוויחים מזה – כי אני מלמדת אותם אט אט שפה חדשה שתקל עבורם מעט (או הרבה) סיטואציות, כי עכשיו הם מבינים מעט ממה שמתרחש. ואני מרוויחה מזה – כי אני מסוגלת להגיד להם מה אני רוצה וצריכה מהם. אני מסוגלת להתחבר אתם.

והחברים הנוירוטיפיקלים שלי למדו לדבר כל כך הרבה "אספּית", עד שאני כבר לא צריכה לדבר אתם ב"נוירוטיפיקלית" אם אני לא רוצה.

אז זה לא מהווה כניעה לדרכם של הנוירוטיפיקלים. זה מאפשר תקשורת אתם. והיכולת לתקשר הופכת את חיי לקלים יותר.

מאיה החלה לכתוב שירים כאשר הייתה בת 9 והוציאה את אלבומה הראשון בשנה שעברה. היא גם הוציאה מספר סינגלים, שניתן להאזין להם ברשת.

שיריה של מאיה במייספייס

מאיה בפייסבוק

ערוץ המוזיקה שלה ביוטיוב

ערוץ האספרגר והאוטיזם שלה ביוטיוב

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s