כן, היו לי בעיות שתייה, אומרת אשת החברה טארה פאלמר-טומקינסון, אבל עכשיו אם תראו אותי פעורת עיניים ודומעת, זה לא מה שאתם חושבים.
שרועה על רצפת חדר משחקים גדול, שיערה הזהוב פרוע ובגדי המעצבים שלה מכוסים פלסטלינה, טארה פאלמר-טומקינסון הייתה במצב נסער.
מעטים היו חוזים שבת ה-42 הצבעונית, המפורסמת בגלל אורח חייה הנהנתני וכמויות הקוקאין העצומות שצרכה בעבר, תהפוך לפעילה למען מעשים טובים.
אבל הנה, לפני חודשים ספורים בלבד, היא עזרה לעמותה סקוטית למען ילדים אוטיסטים, הפריחה בשמחה בועות סבון עם ילד בן שלוש, בדירה מעל חנות למוצרי חשמל בעיר סטירלינג. היא הייתה, אומרת מגישת הטלוויזיה, הכי מאושרת מזה זמן רב מאוד.
"בילוי זמן עם הילדים היה החוויה הכי מתגמלת אי פעם. זה גרם לי להרגיש טוב יותר לגבי עצמי. איכשהו הבנתי אותם לגמרי ואני מקווה שהם הבינו אותי", היא אומרת.
בת טיפוחיו של הנסיך צ'ארלס ונערת זוהר לשעבר, כיום טארה מאמינה שהגורל זימן אותה אל העמותה. לאחרונה היא גילתה את מה שהיא מאמינה שהוא המפתח להתנהגותה הלעיתים קרובות פרועה – היא חולקת משהו עם הילדים מהעמותה.
"אובחנתי כבעלת דרגה גבוהה של אוטיזם", היא מסבירה. "זה היה הלם, אבל איפשר לי להבין למה תמיד חייתי את חיי בכזה חוסר יציבות. כילדה, אפילו נתנו לי ריטלין כדי לגרום לי להתרכז. אף אחד לא הצליח להבין למה התנהגתי בצורה מסוימת. אני זזה הרבה ומקשקשת כאשר אני מדברת, אבל אני לגמרי מודעת ומרוכזת. לפעמים זה ניראה שלקחתי משהו, אבל עבדתי קשה כדי להישאר נקייה מסמים מאז שעזבתי את מוסד הגמילה ב- 1999. לפני כמה שבועות, הייתי במשרדו של הפסיכיאטר שלי כאשר הוא שאל אם אני יודעת כמה נורות יש בחדר. ברור שהוא חשב שאני לא מרוכזת, אבל אמרתי לו מיד כמה בתקרה היו דלוקות, או כבויות, ואיפה נמצאות כל הנורות בחדר".
להפתעתה, הוא אמר שהיא נמצאת גבוה בספקטרום האוטיסטי בשביל מבוגרת. "זו הייתה הקלה", היא אומרת. "הייתה לי סיבה להתנהגות המוזרה שלי. סביר שבגלל זה יש לי מוטיבציה גבוהה ואני תמיד משקיעה את כולי בכל מה שאני עושה. אני לא דו-קוטבית ואין היסטוריה של התמכרויות במשפחתי, אז זו הסיבה לכך שתמיד הייתי שונה מאחי ומאחותי".
חברים קוראים להתנהגויותיה המאניות "מעידות", אבל עד עכשיו אף אחד לא הצליח להסביר אותן. "רוב האנשים יושבים ומתרכזים… אבל אם אני יושבת, אני לא", היא אומרת. "אני חייבת לצעוד".
היא עשתה פעם עמידת ידיים על פסנתר, מה שהוביל לשמועות שהיא הייתה על סמים באותו הזמן. "הייתי נקייה, אבל אף אחד לא האמין לי. זה היה מתסכל מאוד וכמעט הרג אותי. עכשיו אני מתחילה להבין את עצמי, אני לא רוצה לחזור להרגיש כמו איזו אישה משוגעת".
כאשר פוגשים את טארה, קל לראות למה ההתלהבות הטבעית שלה עשויה להיראות כסימן לכך שהיא "על משהו". ההתנהגות שלה היא מעורערת במקצת. היא עצבנית, מדלגת מנושא אחד לאחר. הקול שלה, מחוספס ורשמי, הוא לפעמים קצת לא ברור. ברגעים אחרים, היא מדברת במהירות ובבלבול ולא מסיימת את המשפטים שלה.
היא כל הזמן זזה, צרור של אנרגיה מודחקת ושטותיות, עד שהיא צובטת את הישבן שלי ומעירה על המוצקות שלו. אבל קשה להיעלב ממנה.
אנחנו יושבות במלון בלייק, לא רחוק מדירת הפנטהאוז היוקרתית שלה בדרך פולהאם, בדרום מערב לונדון. רזה מאוד, עם עור בוהק, היא לובשת מכנסיים לבנים וחולצה קצרה החושפת את הידיים החטובות שלה.
היא מכרסמת כריך ענק וצ'יפס, שהיא דוחפת אל תוך פיה כמו ילד רעב. זה ברור שהיא לא חיה רק על עלי חסה.
היא מאוד מעוררת חיבה. חכמה ומצחיקה, ללא מלאכותיות. ללא ערמומיות.
טארה אומרת שהיא הסכימה להתראיין רק בשביל לקדם את העמותה שהיא מייצגת עכשיו, שמיים כחולים. העמותה, שבסיסה על יד העיר סטירלינג, מספקת טיפולים מוקדמים לילדים המאובחנים עם אוטיזם או עיכובים התפתחותיים.
"המנהלים פנו אליי בהפתעה דרך טוויטר", היא נזכרת. "הופתעתי, אבל הרגשתי שזה נכון. זה הגיע בזמן בו רציתי לשנות את המיקוד בחיי וזה היה טיפול טוב מאוד בשבילי להתמקד במשהו שהוא לא אני".
היא הקדישה שבעה חודשים ללימוד כל מה שיכלה על עבודת העמותה.
זה הפך לתשוקה. כאשר העמותה הפסידה את המימון מהלוטו בתחילת השנה, החליטה להעמיד למכירה פומבית יותר מחמישים פריטי בגדי מעצבים, כדי לגייס את המימון הדרוש להמשך הפעילות.
הפריטים כוללים גלימה בשווי 3,000 לירות שטרלינג מאת המעצבת סוזאן נוויל ומספר זוגות של נעלי לובוטין.
"הייתי מוכנה לתת לעמותה אפילו את החולצה שאני לובשת כרגע", היא אומרת. "האוטיזם הוא עדיין לא מובן ולעתים קרובות אינו מאובחן לאורך זמן רב. ביליתי שלושה ימים במרכז בחודש מרץ והדבר הכי מתגמל היה לראות עד כמה הילדים משתפרים באמצעות טיפול במוזיקה".
תפקידה החדש כפילנטרופית מתיישב בנוחות עם הרקע העשיר שלה כבעלת קרקעות. היא גדלה באחוזה ששטחה 4,000 דונם במחוז המפשייר שבה הוריה, צ'ארלס, גולש אולימפי לשעבר ופאטי, דוגמנית לשעבר, אירחו את בני משפחת המלוכה.
זו הייתה, היא אומרת, ילדות אידאלית – מלאת השתוללויות בחיק הטבע, טיפוס על עצים ובניית מחבואים סודיים ביערות. היא גם הפכה לפסנתרנית קלאסית.
אבל טארה תמיד הרגישה שונה מאחיה ג'יימס, בנקאי, ומאחותה סנטה, סופרת רבי מכר. "הייתי הכבשה השחורה של המשפחה כי הייתי השובבה", היא נזכרת.
שלושת האחים הם מאוד קרובים ותומכים, אבל טארה אומרת שכצעירה ביניהם היא תמיד הרגישה שהיא לא מספיק טובה. ייתכן שזה הזין את הצורך שלה בתשומת לב ובחיזוקים.
"אני מגיעה ממשפחה של אנשים מאוד מצליחים, וזה הפעיל עליי לחץ, אבל סנטה היא החברה הכי טובה שלי ואנחנו מדברות כל הזמן. אנחנו משפחה מגובשת".
היא למדה בבית הספר שרבורן ובהיותה כשרונית ומהירת תפיסה היא סיימה עם בגרות טובה מאוד, אבל ללא תכניות לעתיד.
ואז, בשנת 1996, תמונתה של טארה המאושרת, אז בת 21, מנשקת בתמימות את הסנדק שלה, הנסיך צ'ארלס, במדרונות הסקי בקלוסטרס, שווייץ, שינתה את חייה.
חודשים ספורים אחר כך, היא הייתה על שער המגזין טאטלר, כאחת מ"הצעירות הבאות". יפות, פנויות, חובבות קניות ועשירות, הן היו הצעירות הנחשקות של דורן.
טארה הפכה לחביבת העיתונאים, עורכי המגזינים ותכניות האירוח בטלוויזיה. ההתקדמות שלה הייתה מהירה, אבל היא התרסקה באותה המהירות בדיוק.
הופעה בתוכנית האירוח של פרנק סקינר באפריל 1999 אישרה את מה שרבים חשדו בו, שהיא נהגה להשתמש בסמים. הוריה המבועתים מימנו לה חודש של שיקום באריזונה.
היא מביטה לאחור בתקופה רוויית הסמים של חייה (שבה מחיצת האף שלה כמעט נעלמה מפאת שימוש בקוקאין) בבושה. "אני ממש מצטערת על הפעם הראשונה שבה עשיתי קוקאין", היא אומרת. "זה היה עם בן זוג ולמרות שאני לא מתחרטת על הכיף שהרגשתי בזכות זה, היה עדיף אם לא הייתי מתחילה עם זה".
היא אומרת שהיא עשתה את זה כדי להעניק לעצמה בטחון עצמי ולהטביע את הקול המנדנד בראשה שאמר שהיא לא שווה כלום. "התחלתי לשקר לכל הקרובים לי. הפכתי לרמאית והסתרתי את העובדה שאני משתמשת".
עכשיו, היא רוצה לעזור לאחרים להבין שגם הם יכולים להפסיק עם זה. "הופעתי בתוכנית של ג'רמי קייל ביוני כדי להגיע לקהל היושב בבית דבוק אל הטלוויזיה. רציתי שהם ידעו שהם יכולים לקחת שליטה על החיים שלהם. ההשתקמות היא אפשרית".
היא גם ביקרה בבתי ספר ודיברה על הסכנות שבסמים. "אני רוצה שילדים יידעו מה המציאות, כדי שיתייחסו אליי כאל תמרור אזהרה. כמובן שאני חשה בושה וחרטה. יש לי משפחה גדולה שאני אוהבת. הם היוו ישועה עבורי ואני לא רוצה לאכזב אותם יותר אף פעם".
קולה רועד ולפתע היא נראית שברירית ומפוחדת. "כאשר היית כל כך הרוסה כל חייך… להרגיש שהדברים השתפרו… אני לא רוצה להתבכיין כי זה לא סרטן, אבל אני רק לומדת להתמודד עם מה שאני".
טארה משוכנעת שהפרנויה שהעיבה על חייה נובעת מתקרית שארעה לפני 11 שנים שבה היא נשדדה בזמן שהתגוררה בקומת קרקע על יד דרך פולהאם.
"זה היה בסביבות ארבע וחצי בבוקר ואני התכוננתי להופעה בתוכנית בוקר בטלוויזיה", היא נזכרת. "בדיוק יצאתי מהמקלחת ושמעתי אותם נכנסים דרך החלון שבתקרה. הם היו שלושה או ארבעה וקראו את שמי בלחישות חזקות. היו לי כפתורי אזעקה בכל הדירה, אבל כל כך נבהלתי שלא יכולתי לחשוב. שמעתי אותם מכניסים דברים לשקיות אשפה. לקחתי את הטלפון הנייד שלי ורצתי החוצה עירומה. לא רציתי להעיר את השכנים, אז התחבאתי בתוך פח אשפה ברחוב ואז טלפנתי למשטרה. לא יכולתי לגור שם יותר – עברתי לגור במלון קלרידג' למשך שלושה שבועות. את הדירה החדשה שלי קניתי מטעמי ביטחון. היא בקצה העליון של בניין וצריכים לעלות 45 מדרגות כדי להיכנס אליה. היא שלוש דירות גדולות מחוברות ביחד כדי להיראות כמו מלון בניו יורק שאני אוהבת. אבל הפחד אף פעם לא עוזב אותך ואפילו שזה היה מזמן אני חושבת שזו הייתה תחילתה של תחושת הפרנויה שלי".
עכשיו, לאחר שהתגברה על ההתמכרויות שלה לסמים ולאלכוהול, הוא אומרת שהיא שולטת על חייה. "אני בעיקר בוחרת לא לשתות", היא אומרת, אבל לא כולם תמכו בסגנון החיים הנקי שלה.
"כאשר את מתפכחת", היא אומרת, "רק המשפחה והחברים הטובים שלך מרוצים מזה. למדתי שהפיכחון אינו מתאים לכל האנשים שסביבך. זרקתי את כל האנשים הרעילים שנהגתי להסתובב אתם ואני לא מתקרבת למקומות שמשתמשים בהם בסמים. הגעתי לבית של חברה שלי לסוף שבוע והיא אמרה לי שהיא שמה ג'וינט בחדר שלי למקרה שארצה לעשן לפני השינה. החלטתי לא להישאר אצלה. אז היא ליוותה אותי למכונית שלי ואמרה 'את היית כל כך הרבה יותר כיפית כשהיית מסטולית'. עזבתי עם דמעות בעיניים".
היא שומרת את מילותיה הקשות ביותר לצלמי הפפראצי. "בתקופה אחת, לא יכולתי לצאת מהבית בגלל הפחד שיעקבו אחריי ותמונה לא מחמיאה תופיע בעיתונים. התחלתי לדמיין שצלמים עוקבים אחריי לכל מקום שאני הולכת אליו. הייתי בודקת בתוך ארון הבגדים שלי ומתחת למיטה. הרגשתי נצורה. פשוט לא יכולתי לסבול את העדשות שעקבו אחריי בכל יום".
יום אחרי היתקלות לא נעימה במיוחד עם צלמים מחוץ לטקס פרסים לפני שנתיים, היא אישפזה את עצמה במירפאה פרטית.
"ידעתי שאם לא אעשה משהו שיחולל שינוי הם יהרסו אותי", היא מודה. במהלך 28 ימי שהותה במרפאה היא הבינה שיש לה כישרון לגרום לאנשים להרגיש טוב.
היא ביקשה שיביאו לה פסנתר למירפאה והיא גילתה שהנגינה עזרה גם לה וגם לשאר המאושפזים. "גם ציירתי ציורי אקריליק ענקיים, עשיתי למאושפזות טיפולי פנים ואיפרתי אותן", היא אומרת.
"ביום השביעי המטפל אמר לי שאני נמצאת בנתיב הנכון. הוא אמר שיש לי המון מרץ ושאני יכולה לעזור לאנשים".
טארה השתחררה עם שאיפה לשנות את חייה. "אני עובדת קשה מאוד לקחת אחריות על המעשים שלי ולהתרחק מסמים. בחרתי לקחת שליטה על החיים שלי, אבל אני ניצבת בפני ספקות תמידיים. לפעמים קשה לי מאוד, אבל זה כבר מכאיב פחות עכשיו. אני מרגישה שאני מכירה את עצמי טוב יותר. זו מי שאני… זה כמו להתחיל הכל מחדש".
הכתבה תורגמה מהדיילי מייל. הגירסה המקורית:
http://www.dailymail.co.uk/news/article-2714299/I-m-not-drugs-I-odd-I-m-autistic-says-Tara-Palmer-Tomkinson.html
תרבות אוטיסטית 