בראשית שנות התשעים, איש אפילו לא דמיין שאוטיסטים יוכלו לספר את סיפוריהם. באותה תקופה היו מדענים שתיארו אוטיזם כמחלה או "הפרעה נפשית", ועיקר המאמץ הופנה לאבחון ולניסיונות למגר את התסמונת. במקביל, תנועת "המגוונוירולוגי" (Neurodiversity) הבינלאומית החלה מתגבשת, ופעילים אוטיסטים החלו מתקיפים את התפישה שלפיה אוטיזם הוא "מחלה" או "לקות". ג'ודי סינגר, סוציולוגית ופעילה למען זכויות האוטיסטים, אמרה כי מי שהמערך הנוירולוגי שלהם שונה צריכים להיקרא "בעלי שונות עצבית" (Neurodiverse) ולהקים קבוצה פוליטית חדשה, שתייצג אותם, ממש כפי שקבוצות אחרות מיוצגות על רקע של מעמד, גזע או מגדר. פעילים אלה טענו כי ישנם היבטים חיוביים לזהות שלהם, וכי לנוכחותם של אוטיסטים בחברה ישנם יתרונות. לדבריהם, אין להתייחס לאוטיזם כאל תופעה שיש "למגר" ובמקום זאת יש ללמד את החברה לקבל שונוּת.
למאמר המלא, באתר "אלכסון":
https://alaxon.co.il/article/%D7%90%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A7%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9D/
תרבות אוטיסטית 