כוחה של ההכרה

בגיל מבוגר גיליתי שאני אוטיסטית. מה זה אומר למי שאינו מהקהילה האוטיסטית?

טוב, זה אומר שביליתי כמעט ארבעה עשורים בנסיונות להבין למה החיים כל כך קשים לי ונראה שהם כל כך קלים לאנשים אחרים. אף פעם לא הבנתי למה אנשים אומרים מה שהם אומרים, או עושים מה שהם עושים. הרגשתי כאילו שאני נמצאת בעולם שבו כולם מכירים את לחיצת היד הסודית ואת השפה, ואני זרה. הייתי בת 39 כשנוירופסיכולוגית הודיעה לי בגסות, "את יודעת שפספסו אותך ושאת אוטיסטית, נכון?" לקחתי לאבחון את הבן שלי, שהיה אז בן 10, ויצאתי משם מאובחנת בעצמי. אם מדברים על מידע שמגיע אליכם בהפתעה גמורה ומשנה לכם את *הכל*!

הייתי שמחה להגיד שהגילוי שאני אוטיסטית, בגיל 39, סיפק לי תשובות לכל מה שרציתי אי פעם לדעת על עצמי. אבל זה יהיה שקר. במקום זה, ביליתי את השנתיים הבאות בעזרה לבן שלי, כדי שיקבל את העזרה שאני אף פעם לא קיבלתי. גדלתי בשנות ה-70, ואף אחד לא חשב אז על אוטיזם – בטח לא כשפגשו ילדה מאוד דברנית שנראתה קצת מוזרה.

אז איך העוצמה שבהכרה משתלבת בחיים שלי, ואיך הייתה לה השפעה כל כך חזקה, אתם שואלים?

כשהגעתי לגיל 41, עצרתי וחשבתי איך החיים שלי נראים ומרגישים. אתם יודעים – "משבר אמצע החיים". השוויתי את עצמי לכל מי שסביבי, ולא היה לי את מה שהיה להם. לא הגעתי לכל ההישגים שחשבתי שאגיע אליהם, והחיים שלי היו הרבה מתחת לציפיות שלי. זו הייתה גלולה מרה לבליעה.

התחלתי לחקור וללמוד מה זה אוטיזם ואיך הוא משפיע עליי. בסגנון המאוד אוטיסטי שלי, צללתי אל תוך עולם המחקר ובדקתי כל גרגיר של מידע שהצלחתי למצוא כדי להתחיל להבין את עצמי. אבל עדיין לא הבנתי את העולם שסביבי, למרות שהתחלתי להכיר את עצמי ולהבין איך המוח שלי עובד. בשלב הזה הגיע הספר "כוחה של ההכרה".

גיליתי ספר שאיתגר אותי להתבונן באנשים אחרים ולהתחיל לראות את הדברים שהם לא אומרים, אבל שנוכחים בהתנהגות שלהם. זה נקרא "תאוריית המיינד", בשביל אלה מכם שמתלהבים כמוני מפסיכולוגיה ומדעי המוח. תאוריית המיינד מאפשרת לכם לקלוט את מה שנאמר, ואת ההתנהגויות המרמזות על מה *שלא* נאמר, כדי לפרש ולחזות התנהגויות של אנשים. בפעם הראשונה בחיים, התחלתי באמת "לראות" אנשים אחרים, כי סוף סוף התחלתי להיות מודעת למה שהם אומרים לי – לא במלים שלהם, אלא בשפת הגוף שלהם, בהבעות הפנים שלהם, ובמה שמשתמע מהדברים שהם בחרו להגיד או לא להגיד. זה היה *אדיר!*

אם אתם נוירוטיפיקלים, אז אולי אתם חושבים שהמודעות הזאת היא דבר בסיסי ומובן מאליו, אבל עבור אוטיסטים היא לא.

יש לי השערה שאנחנו, האוטיסטים, מנותקים מטבענו מאנשים אחרים. זה לא שאנחנו לא רוצים להיות חלק מקבוצה, כי אנחנו דווקא מאוד רוצים להיות חלק מקבוצה ושיקבלו אותנו, אבל המצב הטבעי שלנו הוא של ניתוק, עד שאנחנו לומדים איך להתחבר ולהבין את סגנון התקשורת של האנשים סביבנו.

כשהתחלתי לחפש הזדמנויות להפגין הכרה באנשים בחיי היום יום שלי, מצאתי שאני מבינה את האנשים סביבי בצורה שלא הבנתי מעולם. הספר "כוחה של ההכרה", מאת ג'ודי אומלס, פקח את עיניי באופן שיכולתי רק לחלום עליו, ובעקבותיו פיתחתי מערכות יחסים עמוקות וזכיתי באושר רב.

באחד המקרים, דיברתי בטלפון וקיבלתי מידע על פוליסת ביטוח הרכב שלי, והסוכנת שדיברתי אתה הייתה מאוד נחמדה ומסייעת. היא ענתה לשאלות שלי לפני שהספקתי לשאול, וזו הייתה חוויה נפלאה למרות הנושא של השיחה עצמה. הסוכנת הפכה חוויה מאוד מלחיצה למאוד נעימה. לכן, ברוח "כוחה של ההכרה", הסברתי לה כמה אני מודה לה על השירות הנהדר, וכמה אני מעריכה את זה שהיא הייתה כל כך קשובה לרצונות שלי וענתה אפילו עוד לפני ששאלתי.

כשסיימתי לדבר, הייתה שתיקה ארוכה והצלחתי להרגיש את התגובה שלה דרך הטלפון. שמעתי אותה לוקחת שאיפה ארוכה, וכשהיא התחילה לנשוף באיטיות, היא הודתה לי שהקדשתי זמן כדי להגיד לה כמה אני מעריכה את מה שהיא עשתה. רק אז, חשבתי על זה שיש לה עבודה מאוד קשה ומלחיצה, ושהיא בטח נתקלת ביותר לקוחות כועסים מאשר בלקוחות שמודים לה. היא המשיכה לדבר, ואמרה לי שהיו לה כמה שיחות מאוד קשות באותו יום, שהיא הרגישה ממש רע, ושהמלים הנעימות שלי עשו לה את היום והזכירו לה למה היא אוהבת לעזור לאנשים. פעם לא הייתי שמה לב לדברים כאלה, ובזכות הרעיונות של "כוחה של ההכרה" הצלחתי ליצור קשר אמתי עם מישהי שרצתה שיראו וישמעו אותה, בדיוק כמוני.

בחיים שלי לא הבנתי מה זה קשר אמתי, עד שלמדתי על כוחה של ההכרה. כיום, בזכות האופן בו ההכרה מסוגלת ליצור מודעות לתיאוריית המיינד, לפתוח עולם של קשר אמתי, וללמד ילדה אבודה ומוזרה את השפה שהיא זקוקה לה כדי למצוא אושר והבנה של האנשים סביבה, זכיתי בחיים שתמיד חלמתי עליהם ורציתי. להכרה יש יותר כוח מאשר רק לגרום למישהו אחר לדעת שאנחנו מבינים אותו. יש לה כוח לאפשר קשר אמתי. הקשר האמתי עם אנשים אחרים הוא מה שמשפר את איכות החיים. כשיש קשר עם אנשים אחרים, ישנה תקווה והחיים הופכים להרבה יותר מסתם קיום.

קרול ג'ין ויטינגטון, המוכרת בקהילה האוטיסטית בכינוי "האוטיסטית החברותית", היא מנחת התוכנית "שימו לב למוח האוטיסט שלכם" המשודרת ביוטיוב. רק בגיל 39, לאחר שנודע לה שהיא אוטיסטית, הבינה למה החיים נראים לה כל כך מבלבלים וקשים! כיום, היא עוזרת למבוגרים אוטיסטים להתקדם לקראת החיים שתמיד חלמו עליהם.

המקור, באנגלית: https://gratefulleadership.com/the-power-of-acknowledgment-and-how-it-changed-one-late-identified-autistics-life

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s