בגיל 27 אובחנתי עם הפרעת אישיות גבולית. אחרי 5 שנים התברר שבעצם אני אוטיסטית.
הרופא שאיבחן אותי עם הפרעת אישיות גבולית, בתקופה שבה עבדתי בגרמניה, אמר שזו הסיבה למשברים שלי, להתנהגויות הפגיעה העצמית ולמחשבות האובדניות שלי. הוא גם אמר שאני פתיינית ומניפולטיבית, בגלל שיצאתי עם כמה גברים בו זמנית.
אבל לא הרגשתי שאני מרמה מישהו. אני מתייחסת לדברים כפשוטם וחשבתי שאני יכולה לצאת עם כמה אנשים במקביל עד שאני מחליטה עם מי מהם אני רוצה מערכת יחסים. הייתי יוצאת לשלושה או ארבעה דייטים ביום, כי חשבתי שזה מה שמבוגרים אמורים לעשות.
אחרי שאובחנתי עם הפרעת אישיות גבולית, התחלתי להתעניין בזה מאוד וקראתי הרבה ספרים בנושא. אבל אחרי שקראתי אותם, נעשיתי מבולבלת לגבי האבחנה שלי.
הפרעת אישיות גבולית מתאפיינת בחרדת נטישה, תנודות במצב הרוח ותבניות של מערכות יחסים לא יציבות. חלק מהמאפיינים נכונים לגביי, כגון תנודות קיצוניות במצב הרוח וחוסר יציבות, אבל מאפיינים אחרים לא נכונים לגביי. רוב הספרים ציינו חוסר אמפתיה ונטייה לשקר, ואלה לא דברים שמאפיינים אותי.
אבל בכל זאת האמנתי לאבחנה במשך שנים. סיפרתי עליה לחברות ולבני זוג ועברתי טיפולים כדי להתגבר עליה.
בין השאר נתנו לי אביליפיי, תרופה אנטי-פסיכוטית לטיפול בסכיזופרניה ובהפרעת אישיות גבולית, אבל היא גרמה לי לתופעות לוואי מפחידות.
לא יצאתי מהבית במשך שלושה חודשים. הייתי משוכנעת שאם אוכל מחוץ לבית שלי, אנשים ינסו להרעיל אותי. רק אחרי שהפסקתי לקחת את התרופה והתחלתי טיפול קוגניטיבי התנהגותי, התחלתי להרגיש טוב יותר.
באותה התקופה נפרדתי מבן זוג שהיה איתי במשך שלוש שנים. גם אנשים נוספים שהייתי איתם בקשר התרחקו ממני, כי הם חששו מהפרעת האישיות הגבולית שלי.
זה גרם לי לתחושת בושה ואשמה. הרגשתי שמענישים אותי ושלא מגיע לי להיות בין אנשים, וגם כמעט לא רציתי להיות בין אנשים, כי פחדתי שאפגע במישהו.
רק חמש שנים אחרי האבחון, הבנתי שאולי אני אוטיסטית. זה היה רגע שבו כל הדברים הסתדרו לי.
כשהייתי בהריון השני שלי, התחלתי טיפול אצל מישהי שהופתעה מהאבחנה שלי. היא שמה לב לרגישויות החושיות שלי וחשבה שאולי אני אוטיסטית. יש לי גם פוסט טראומה, והמטפלת חשבה שזה מחמיר את הקשיים שלי.
לא ידעתי הרבה על אוטיזם, אז התחלתי לחקור את הנושא וגיליתי שזה מסביר את כל מה שעבר עליי אי פעם.
הרבה מאפיינים של הפרעת אישיות גבולית הם הגיוניים כשמסתכלים עליהם מנקודת מבט אוטיסטית. למשל, גם אוטיזם וגם הפרעת אישיות גבולית כוללים קשיי ויסות רגשי ותנודות במצב הרוח.
סוף סוף מצאתי הסברים למאפיינים שלא התאימו לאבחנה של הפרעת אישיות גבולית.
כשאני לבדי, אני הרבה פעמים מחככת את האצבעות ומשמיעה קולות מוזרים כדי להרגיע את עצמי. זה נקרא "חישחוש". גם שמתי לב שמצב הרוח שלי מחמיר מאוד בזמן המחזור החודשי. זה נפוץ אצל אוטיסטיות.
חיכיתי שנתיים בתור כדי לעבור אבחון, אבל כבר ידעתי שאני אוטיסטית.
לראשונה בחיים, הייתי נדיבה ורחמנית כלפי עצמי. גם הצעתי לחברה שלי שאובחנה עם הפרעת אישיות גבולית לבדוק אם גם היא אוטיסטית. בסוף התברר שהיא באמת אוטיסטית ושיש לה גם הפרעת קשב.
יש הרבה סטיגמות גם סביב אוטיזם וגם סביב הפרעת אישיות גבולית, אבל הן שונות מאוד אלה מאלה.
אוטיסטים שקיבלו אבחנות שגויות ממשיכים להישפט לחומרה ולא מקבלים סיוע. זה עלול להוביל לדיכאון ולמחשבות אובדניות. שיעור הפגיעה העצמית וההתאבדות בקרב אוטיסטים הוא גבוה בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית.
נשים נוטות יותר לקבל אבחנות שגויות. גברים אוטיסטים מוצגים לעתים קרובות יותר באמצעי התקשורת, ובדרך כלל מוצגים כגאונים בתחומים מדעיים.
ישנן גם הרבה סטיגמות על אנשים עם הפרעת אישיות גבולית. אפילו בתחום בריאות הנפש, ישנם מטפלים שחוששים לעבוד עם מטופלים עם הפרעת אישיות גבולית.
אנשים התחילו להתייחס אליי אחרת אחרי שהאבחנה שלי שונתה.
האבחון כאוטיסטית שיפר את היחס של אנשים כלפיי, בהשוואה לתקופה שבה הייתי מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית. ניסיתי במשך שנים לקבל קצבת ביטוח לאומי כשהייתי מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית, אבל רק אחרי שהחליפו לי את האבחנה לאוטיזם הסכימו לתת לי את הקצבה.
אחרי שבעלי לשעבר שמע שאני אוטיסטית, הוא הפסיק לנסות לשלול ממני את המשמורת המשותפת על הבן שלנו, וגם התחיל להיות יותר סובלני כלפיי.
מצד שני, כשאנשים שומעים שאני אוטיסטית הם מתחילים להתייחס אליי כמו אל ילדה. לא מזמן נאלצתי לעבור קולונוסקופיה, והרופאים רצו לקשור אותי למיטה בגלל שאני אוטיסטית. זה רק היה מלחיץ אותי עוד יותר.
הסיפור שלי גורם לי להרגיש המון אמפתיה כלפי אוטיסטים שעדיין לא אובחנו, וגם כלפי אנשים עם הפרעת אישיות גבולית.
תרבות אוטיסטית 